ובעז עלה וכו' ראוי לשים לב שהראוי יאמר ויעל בועז השער ולא ובועז עלה וכו'. ועוד אומרו והנה הגואל עובר וכו' כי הל"ל ויעבור הגואל וכו'. ועוד אומרו אשר דבר בועז שהוא משולל הבנה כי היכן דבר ומה דבר ומה צורך להודיע כי בו דבר בועז. ועוד מהו השינוי השם לקרא אותו פלוני אלמוני ולא קראו טוב כאשר קראו למעלה. ועוד אומרו סורה שבה פה כי מלת סורה מיותרת ונגדיית וכן באומרו ויסר וישב. ועוד באומרו ויקח עשרה אנשים וכו' אחר היות שם כל הסנהדרין מה צורך בעשרה אנשים אחרים ואין לומר כי לא היו אז בשער הסנהדרין כי אם העשרה ההם כי הנה אומרו אחרי כן ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים נראה שזולת הזקנים היו אנשי השער וידוע כי שער הוא הב"ד הגדול אשר בו בועז שהיה ראש הסנהדרין והנה ארז"ל שלקח עשרה אנשים לברך ברכת חתנים והלא ראוי לדעת למה הקדים לקחתה טרם יכלה הדבר מי יכנוס אותה הוא או הגואל. ועוד כי מהע' איש שבסנהדרין יקח אחרי כן עשרה או את כלם ויברך ברכת חתנים בפניהם ולמה ייחוד עשרה זקנים אחרים:
ועוד אומרו ויאמר לגואל וכו' כי הלא פסוק זה היה ראוי ליאמר אחר אומרו ואני אמרתי אגלה אזנך וכו'. ועוד אומרו השבה משדה מואב נאמר לבלי צורך. ועוד אומרו ואני אמרתי שהוא משולל הבנה שאם הוא לאמר אמרתי בלבי לאמר לך קנה כו' והנני אומרו קנה לך וכו' יאמר הענין ידוע שכך עלה במחשבה לאומרו. ועוד מלת לאמר שהיא מיותרת וגם אינה לאמר לאחרים. ועוד אומרו נגד היושבים ונגד זקני עמי למה עשה שתי חלוקות והלא הכל היו יושבים כי גם העשרה זקנים נאמר בהם שבו פה וישבו. ועוד למה חרד בועז את כל החרדה הזאת לעשות אסיפת זקנים וכל העם אשר בשער ולא קראו בינו לבינו ויודיענו הדבר ויצו עליו לגאול ואם לא יגאל יגאלנה בועז כי הוא אחריו ועוד מלת גאל שהוא מיותרת. ועוד אומרו ואם לא יגאל שהראוי היה יאמר ואם לא תגאל. והנה על קושי' זו ארז"ל כי הב"ד ענו ואמרו ואם לא יגאל הגידה לי אך לפי זה אין עונה על שאלתם וגם אין אומרו ואדעה וכו' נמשך יפה אחר שאלת הב"ד ההוא. ועוד ראוי להעיר כי מלת ואדעה מיותרת כי מי לא ידע שאם יגיד לו שידע הדבר. עוד אומרו ויאמר בועז כי הזכרת שמו יראה לבלי צורך כי באומרו ויאמר ביום קנותך וכו' ידוע הוא כי בועז הוא העונה אחר הגואל. ועוד אומרו ביום קנותך וכו' מי חייב שיהיה ביום ההוא ולא שיקנה השדה היום ואת רות אחר ימים. ועוד למה קראה מואביה ולמה קראה אשת המת כי אין למת אשה והל"ל אלמנת המת. ועוד אומר מאת רות המואביה כי הלא לא היה לרות זכות בשדה למכור. ועוד שהיה ראוי יאמר ואת רות המואביה קנית הלא קניית השדה נזכר וקחתו את רות לא נזכר כ"א ברמז באומרו להקים שם המת וכו'.
אמנם הנה הורה לנו שמואל הנבי' ברוח קדשו כמה השגיח הוא יתברך למהר להביא אל הפועל הזווג הקדוש ההוא ולהקים דבר עבדו אשר דיבר בועז והבטחת נעמי את רות באומרה כי לא ישקוט האיש כ"א כלה הדבר היום והוא כי שלש תכיפות היו כי אחר אמירת נעמי אל רות כי לא ישקוט האיש כ"א כלה וכו' מיד בועז עלה השער וכו' ומיד והנה הגואל עובר כי נעמי ובועז והעולה על כלם הוא יתברך מהרו הדבר לעשותו וז"א ובועז ולא נאמר ויעל בועז לומר נעמי הבטיחה ובועז מה עשה הזדרז ועלה השער והוא יתבר' הזמין את הגואל כי והנה הגואל הוכן שם ועבר. ולבא אל התכת הכתובים אומר כי הנה בועז אמר אל רות והיה בבקר אם יגאלך טוב וכו' ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי שמשמעו שמיד בבקר יראה אם יגאלנה טוב ואם לא יגאל ביום עצמו יגאלנה הוא וכן פירשה לה נעמי דברי בועז כאשר סיפר' לה אותה רות באומרה שבי בתי וכו' כי לא ישקוט האיש כ"א כלה הדבר היום שמשמעו כך ומה גם שאחשוב כי רות הבינה בדבר ובאומרו והיה בבקר אם יגאלך וכו' שמיד בבוקר יכלה הדבר ונעמי אמרה לה אל תתייאשי אם תראי שלא יכלה הדבר בבקר כי אם שבי בתי ונוחו עד אשר תדעין וכו' כ"א לא יהיה בבוקר לפחות לא יעבור מהיום כי לא ישקוט כ"א כלה הדבר היום באופן שהיה עם לבבו למהר הענין ע"כ אמר בלבו אם אומר לגואל ביני לביני אולי יענה א' משתים או לאמר שאתנה לו זמן להיות נועץ אם יעשה ואם יחדל או בדרך שני לומר כי עתה יגאל את השדה ואחר חדש או ימים יכנוס או אולי יעקור את הכל ויחשוב כי גם הנקבות בכלל לא יבא עמוני ומואבי וכמאמר רז"ל שאמרו כי עם הארץ היה ואף אם ידע כי מואבי ולא מואבית אולי יאמר כי אחר היות נשואי מחלון בגיות אין בה שייכות לדרך ייבום להקים שם המת על נחלתו כי לא הניח בה מחלון רוח בקרבה לקום הולד על שם המת כמפורש בספר הזוהר כי משם יבנה אחיו המת ואם כן היה לא יקום שם המת על נחלתו ע"כ יעצוהו כליותיו לעשות שני דברים אחד לעלות השערה אל בית וועד הב"ד הגדול למען יבוש הגואל מהם לבלתי ידחה הדבר ולהודיע לו בפניה' ענין מואבי ולא מואבי' והיות בזה דרך ייבום כאשר נבאר בס"ד. ב' להביא זולת הסנהדרין יושבים על מדין עוד עשרה זקנים מחכמי העיר שיהיו מוכנים לברכת חתנים אולי הסנהדרין יהיו עסוקים בדין ודעתו לאמר לגואל הנה אלה מוכנים או ברך ברכת חתנים בפניהם אתה או אני לבל יתמהמה וגם לא יהיה לו זמן להתייעץ כ"א מיד באומרו גאל לך אתה את גאולתי יקחנ' לו בועז מיד ויברך ברכת חתנים וזה ענין הכתובים אמר ובועז עלה השער שהוא הדבר הראשון וטרם בואו לעשות הדבר השני לקחת לו עשרה אנשים מזקני העיר להכין אותם לברכת חתנים ראה והנה הגואל עובר אמר בלבו אם אקראנו מיד הלא אין כוונתי לדבר אתו עד בא העשרה אנשים ואם אניחנו עתה ללכת לדרכו מתי יזדמן אחרי כן ע"כ מה עשה קראו מיד ואמר לו סורה שבה פה פלוני אלמוני כלו' אל תתמה שאיני מדבר עמך מיד וגם על אומרי לך שבת במושב הסנהדרין ומה גם בהיותו עם הארץ כמשז"ל על כן אמר לו סורה כלומר על שאני מושיבך במקום מושב הסנהדרין אל תחוש כי לא תשב בשורת הדיינים כ"א סורה והפרד ממושבם ושבה פה אצלי כי דבר סתר לי אליך וזהו פלונו אלמוני כלומר נסתר ושותק כאלם עד עוד מעט ומה היה המעט שהיה חפץ שימתין הלא הוא עד כי מה שויקח בועז עשרה אנשים וכו' ומיד התחיל לדבר לו ושעור הכתוב ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר ואיזה גואל היה הלא הוא אותו אשר דבר בועז למעלה הוא טוב שדבר לה לאמר אם יגאלך טוב אלא שויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני שלא קראו בשם טוב אלא פלוני אלמוני והטעם כדי שימתין שיקח עשרה אנשים וכו' ע"כ לעכבו שם אמר לו שיתעכב כי דבר סתר לו אליו וסיפר כי ויקח וזימן עשרה אנשים וכו' לברכת חתנים ויאמר שבו פה כלומר פה אתם יושבים אך אחרי הדברים שנדבר פה תעמודו לברך ברכת חתנים ואחרי שבת האנשים ההם התחיל ואמר חלקת השדה כו' והוא כי שתי גאולת הן. א' גאולת השדה. ב' גאולת רות ונקראת כניסת רות גאולה כמכורש למעלה כי היא משועבדת אל צער רוחא דמקשקש במעהא ואל היבם וצריך לגאול אותם משעבוד' ובראשון היחל ואמר חלקת השדה וכו' מכרה נעמי השבה כלומר מאז שבה וכו' כי על כן הראוי הוא לבלתי התאחר יותר מלפדותו והלא תאמר נא הגואל למה הוגעתיך והכלמתיך בפני הסנהדרין והעשרה אנשים ולא דברתי לך ביני לבינך אך דע לך כ"א לא היה הגאולה רק מהשדה לבד הנה ואני אמרתי בלבי כאשר מכרה נעמי מאז שבה משדה מואב אגלה אזנך כלומר ביני לבינך אמנם יש חלוקה אחרת שצריך לאמר אותה קנה נגד היושבים הם הסנהדרין וגם נגד זקני עמי הם העשרה אנשים מזקני העיר וז"א לאמר קנה וכו' ופירש ואמר מה שצריך סנהדרין ועשרה זקנים הוא כי אם תגאל גאל כלומר אם תגאל את השדה גאל גם את רות כלומר ועל כן הוצרך סנהדרין לבל יעלה על רוחך כי גם המואביה נאסרה כי הנה היושבים שהם סנהדרי גדולה הם השומעים זה שתגאל אותה וגם על זה הם העשרה זקני עמי על הגאולה השנית שהוא לברכת חתנים ובזה הורה לו בל ידחה הדבר מיום אל יום כי אם תגאל מיד גאל גם את הגאולה השנית וש"ת ואם לא יגאל הוא יתברך את רות משעבוד רוח המקשקש כי אין לה זיקת ייבום כי נשואי גיות היו ואיך אמרתי גאל אל תחוש כי הנה הגידה לי אתה אם תגאל הגאולה הזאת השנית ואדעה כלומר ואדע אני אם יגאל ה' אם אין לה זיקה או אם וש לה ומה שתליתי הדבר בי ולא בידיעת זולתי הוא כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ואם כן אני נוגע ידיעה זו עם שגם זולתי מחכמי ישראל ידעו הדבר והנה למה שיודע היה הוא הדבר כמו שפירש אח"כ ולא אמר ואדעה כמי שעתיד עדיין לידע אלא לסברת האחר ע"כ הוסרה הה"א ממלת ואדעה שאין המשמעו' גמור אז ויאמר הגואל אנכי אגאל שהוא הגאולה הא' אך לא השני' והנה עדיין אפשר כיון כי השדה יגאל מיד אך את רות ימלך בעצמו אם יעשה ואם יחדל או יאחר חדש או ימים לגאול את רות או שחושש כי גם הנקבות נאסרו ממואב לבא בקהל או שאין בה יבום כי לא השאיר מחלון רוח במעהא לכן על כל אלה חזר ויאמר בועז ביום קנותך וכו' לומר אם כוונתך היא א' מהשתים הראשונו' או לימלך או להתעכב עד עשות השנית דע לך כי לא כן הוא כי אם ביום קנותך השדה בו ביום קנית את רות וגם אשר היה עולה בדעת שכיוונת כי גם הנקבות הן בכלל האיסור לא כן הוא כ"א את רות המואביה כלומר להיותה מואביה כי היא נקבה. ועל הרביעית פן יאמר כי לא נח' רוח מחלון עליה לשיצדק בה ייבום דע באמת כי גם שאמרתי ואדע' כאלו הייתי מסופק בדבר לא הי' רק לסברתך אך האמת הוא כי היא אשת המת כי לא לדרך זנות בעלמא יתייחסו נשואיה עם מחלון כ"א לאישות באופן כי אינו זר השאר בה רוח מחלון וגם כיון ענין זה באומרו אשת המת לו' כי עדיין אחר מותו תקר' אשתו והוא כי רוחו בה וז"א מתחל' ומאת רות כי הלא הקשינו שלא היתה רות המוכרת בעצם אך כיון כי קנה מה שעמה שהוא אותו הרוח אשר עמה וזהו ומאת רות כו' קנית כלו' מה שהוא בא מאת רות וש"ת האם נכחיש המוחש כי בגיות היו נישואיה עם מחלון ואיך שרתה רוח מחלון איש הישראלי במעי מואביה לזה אמר המואביה כלו' זאת היא המואביה הידועה היא הפרידה טובה שהיתה עתידה לבא ממואב לצאת ממנה שורש ישי אשר עומד לנס עמים ומה גם למה שכתבנו למעלה שהיא עצמה בת לוט הבכירה ונתגלגלה אז לבא לקחת לה פרי המעשה שעשתה לשם שמים בראשונה כי על כן בשובה פה שנית בחינת קדושה היתה בנפשה ולא יפלא הדבק בה רוח מחלון. עוד כיוון באומרו ביום קנותך וכו' לומר הלא תאמר אלי מה זה מהרתי להכין עשרה אנשים מזקני העיר מלבד הסנהדרין הלא הוא כי ביום קנותך השדה מאת רות המואביה אשת המת קנית ולכן מעתה זימנתי עשרה אנשים פן יהיו הסנהדרין טרודים בדין כמדובר ואפשר שע"כ נאמר ויאמר בועז עם שיכוין כי בועז הוא האומר לומר כי בועז להיות שהוא היה נחוץ לקיים מאמרו אמר ביום קנותך וכו' אך מן הדין לא יוכרח יקח האשה ביום ההוא ומפני כבודו שתקו כולם ובוש הגואל ונאלם והניח הדבר אל בועז ובועז התנכל לעשות את כל הדברים האלה למען בושת פני רות כי נכלמה לכבודו לגלות מרגלותיו ואמרה לו ופרשת כנפיך וכו' וגם הוא נדר לה כל אשר תאמר אלי אעשה כי היתה כבר כקנויה אליו וזה נרמז באומרו קנית וכתיב קניתי כי רמז הכתו' כי כבר היתה כקנויה לו לומר שע"כ בתחבולות עשה מעשהו כמדובר:
ויאמר הגאל וכו'. ראוי לשית לב אל ייתור אומרו לי וכן אל ייתור אומרו לך באומר גאל לך וכן מה הוא רבוי האת באו' את גאולתי וכן אומר כי לא אוכל לגאול שהוא מיותר. ועוד אומרו פן אשחית את נחלתי מה היא השחתת נחלה הזאת. אמנם הנה ארז"ל תניא ר' חנינא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בעה"ז מעונים וייסורין באים עליהם מפני שלא קיימו ז' מצות וכו' ר' יוסי אומר וכו' הנה מכלל דברי גדולי עולם אלה יראה כי הגר מעונה בעה"ז וייסורין באים עליו ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה בפתח דברי בועז אל הגואל היה מכרה נעמי השבה משדה מואב והנה זולת הכתוב למעלה בייתור אומרו השבה משדה מואב כיוון לשים לפני הגואל כי מר לה לנעמי ע"י קחת כלותיה המואביות כי מלאה הלכה וריקם השיבה ה' למען יתחמץ לבבו לבלתי קרב אל רות למען ישאירנה לו וז"א השבה וכו' כי שבה נעמי כלומר לבדה מכל בני ביתה ונכסיה והנה הגואל גם שלא שת לבו אל כל אשר קרה לנעמי יען כי היו אז מואביות לפחות שת לבו אל ענין הגרים כי הם מעונים בעה"ז וע"כ חשש הגואל פן בסבתה יאחזוהו ימי עוני ויצטרך למכור נחלתו באופן שאגב קנות השדה של מחלון לוקח גם האשה שתהיה סיבה להפסיד את הנחלה של הגואל עצמו וז"א לא אוכל לגאול לי כלומר הגאולה הנוגעת לי בעצמי שהיא האשה פן על ידה אשחית את נחלתי שלהיותה גיורת והגרים מעונים בעה"ז וייסורין באים עליהם ידבק בי עוני ואצטרך למכור ולהשחי' את נחלתי וריבה האת לרבות גם את נחלת השד' שיגאל מבית אלימלך לכן גאל לך כלומר הנוגעת לך שהוא את האשה גאל אותה אתה אשר אני רואה בך שממנה תעשה עיקר וגם את גאולתי שמרבה גם את השדה ומה שאני מוותר לך השדה הוא על כי לא אוכל לגאול שהוא את רות כלו' ואתה תלית זו בזו:
וזאת וכו' הנה מאומרו וזאת לפנים בישראל נראה כי מנהג בעלמא היה ומאומרו אח"כ וזאת התעודה בישראל נראה שהוא דין ולא מנהג. ואפשר לומר כי אמר וזאת היה מנהג לפנים בישראל ואח"כ וזאת התעודה בישראל כי נעשתה תעודה ודין בישראל והוא כענין כל מה שנהגו הסוחרים לקנות בהם שנעשה דין ליגמר הקנין בו. או יאמר וימשכו בו הכתובים הבאים והוא כמ"ש ז"ל כי הגואל עם הארץ היה ובזה יאמר הנה וזאת לפנים בישראל כי דווקא על הגאולה שהיא המכירה ועל התמורה שהיא החליפין לקיים כל דבר מאלו שלף איש נעלו וכו' וזה דווקא שהוא על גאולה ותמורה היא התעודה בישראל ולא על דבר אחר אבל הגואל ההוא שעם הארץ היה טעה וחשב שגם את אשת המת יקנה בועז לאשה בקנין וע"כ ויאמר הגואל לבעז קנה לך כלומר קנה מה שהוא לך לעצמך בנעל אך בעז כי ידע כי אין אשה נקנית בחליפין שלף נעלו ויאמר לזקנים עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך כלומר בקנין חליפין זה אך איני אומר כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת רות כ"א וגם את רות כלזמר וגם את רות ולא ע"י קנין כ"א שע"י קניית הנחלה נעשית לי מעין זקוקה להקים שם המת על נחלתו:
עוד יתכן כי המחלוקת של רב ולוי אי קונין בכליו של קונה או בכליו של מקנה היה ג"כ בין סברת הגואל לבעז ובזה יהיה ענין הכתובים וזאת לפנים בישראל קודם מעשה זה כי על הגאולה כו' לא היו מדקדקים ומחלקים בין כליו של קונה לכליו של מקנה כ"א בכל גוונא שלף איש נעלו ונתן לרעהו בין יהיה הקונה הנותן או המקנה והוא שהיו נוהגין כשניהם כי כשהיה בכליו של קונה היה קונה מטעמא דקני לרב וכשהיה בכליו של מקנה היה מטעמא דקני ללוי אך לא נשאר הדין כך כ"א וזאת התעודה בישראל ומה היא התעודה הזאת הלא הוא כי הנה ויאמר הגאול לבעז קנה לך שנתן כלי לבעז ואמר לו קנה לך שהוא בכליו של מקנה ולא רצה בעז כ"א וישלוף הוא נעלו שהוא הקונה לקבוע הלכה בכליו של קונה וזהו פירוש אומרו וזאת התעודה בישראל שהוא זאת שהורה בועז והוא מעין הוזאת האמור למעלה וזאת לפנים שהוא זאת שעתיד לומר שלף איש נעלו:
ויאמר וכו'. הנה אומרו עדים אתם לבלי צורך הוא כי אחרי אומרו בשעת הקנין קניתי את כל וכו' אין צריך לומר אתם עדי וכן מלת היום מיותרת. ועוד אומרו וגם את רות וכו' כי אחר שאינו נקנית בקנין סודר שנקנו בו הקרקעות למה מזכיר קניינה עם קנין כל אשר לאלימלך. ועוד למה מכנה אותה עתה בתואר מואביה. ועוד למה אומר שהיא אשת מחלון ומה גם כי אחר מות מחלון היא לא אשתו והוא לא אישה ואלמנת מחלון תקרא ולא אשת מחלון. ועוד אומרו ולא יכרת שם המת וכו' כי הלא בכלל אומרו להקים שם המת על נחלתו הוא שלא יכרת שם המת. ועוד אומרו ומשער מקומו מה ענין שם המת אצל שער מקומו. ועוד למה חוזר פעם שנית ואומר עדים אתם היום. ועוד בפסוק שאחריו חוזר ואומר והזקנים עדים למה יאמר שהם עדים ומה גם אם חוזר אל אומרו יתן ה' וכו' שאין שייכות עדות בברכה. אמנם הנה יראה מרז"ל כי העם אשר בשער הנה הנם סנהדרי גדולה והזקנים הם העשרה אנשים מזקני העיר ואין ספק כי הופיע עליהם אור רוח הקדש כי הלא ברכתם עשתה פירות ולא נפל דבר מדבריהם ארצה. ונבא אל ענין והוא בשום לב אל מאמר הכתוב באומרו ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים כ"א מה שאמרו הוא יתן ה' את האשה וכו' הראוי יאמר ויברכו כל העם וכו' ואמרו יתן ה' וכו' כי ברכה היא ולא אמירה. ועוד אומרו עדים הוא משולל הבנה בין אם הוא שדבר זה אומרו העם אשר בשער שהם הסנהדרין וגם אמרו זה הזקנים שנתייחדו לעדים לא כן הוא כי לא נתייחדו רק לברך ברכת חתנים בעשרה וגם מה בא להודיע באומרו שהזקנים הם עדים שלענין הברכה מה יתן ומה יוסיף היותה מפי עדים או מפי זולתם. אך הנה בבא הזווג הזה אל הפועל הרהר בועז בלבו לומר מי יודע אם לעת כזאת עלי יתלחשו כל העם אשר בשער או זולתם ועלי יחשבו רעה באומרם מה זה היה לגדול הדור ראש הסנהדרין לבא לקחת לו בת מקרב גוי אשר הבדיל ה' אותם מלבא בקהל ה' כי גם בנות יולדו להם מכלל האיסור יצאו הלא ישקיף וירא מי אביהן ותגעל נפשו במור' מהם והמבלי אין בנות בישראל שהורתן במילה וטבילה ולידתן בקדושה וטהרה חלף הלך לו אל בנות פוטיאל שפיטמו אביה ואמה עגלים לע"ג ואם אדונים הוא איה כבודו כי מי אדון בישראל שר וגדול כמוהו ישא אשה נכשל בה מחלון ומת תחת ידה והמכשלה הזאת תחת יד בועז התיטב לה' ומי יסור מלב ראשי עם הארץ לדבר ולומר ולהקשות אין זה כי אם מאז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם שלום בפיו ידבר ועיניו לנוכח רות יביטו ועד ממהר מערכי לב מענה לשונו תוך כדי דבור למי הנערה הזאת כי הוא יורה כי חשק בה ויהי כמחריש עד עת מצוא זו אשה בעבור זעם שלשת חדשי המתנת הגיורת אשר תמו בכלות קציר השעורים וקציר החטים כמדובר למעלה ע"כ להרים מכשול מדרך עם ה' בל יצא עתק מפיהם ולבל תהיה טינא בקרב לבם ענה ואמר אל הזקנים וכו' עדים וכו' והוא להודיע ולהודע כי זאת האשה לא כנשים מבנות המתגיירות היא כי זאת לא זאת השפלה כיתר גיורת כ"א הגבה למעלה ואשרי שיאחז בה כי הלא זאת האשה אשר הוכיח ה' לבא לבנות לה בית מלכות בישראל שנית כי דרך ייבום לה כי כאשר כי ישבו אחים יחדיו ומת א' מהם והוא נשוי ישראלית הלא ישאיר מרוחו בקרבה להקים שמו בישראל על ידי אחיו כן גם בזאת רוח מחלון דבקה בה והבן אשר תלד יקום על שם בעלה המת ויהיה גדול בישראל באופן כי הטבתי אשר עשיתי והנה לחזק הדבר לעיני כל שומעיו ענה ואמר לזקנים וכל העם הנה בלי ספק עדים אתם היום כי לעיניכם קניתי את כל אשר לאלימלך וכו' כן כדבר הנגלה הזה הוו עדים גם כאשר אנכי דובר באזניכם כי אמת הוא עם היותו בלתי נגלה כזה וז"א וגם את רות וכו' לומר וגם תעידו כי גם את רות וכו' קניתי כי נעשה כאלו יש לי זיקה עמה כבת יש' השומר' יבם כי הלא זאת המואביה כלומר הידועה המעותדת לבא ממואב שהיא פרידה טובה באמת וגם מעלה ב' לה והוא כי אשת מחלון תקרא כלו' ולא אלמנת מחלון והוא כי עדיין רוחו בקרבה להקים את שמו מעין יבום וזהו להקים שם המת על נחלתו ועוד אני מוסיף ברוח קדשו כי גם לא יכרת שם המת והוא כי בספר הזוהר נאמר כי להיות איוב בן יבמה היו לו צרות וכן דוד להיותו בא מיבמה נתעתד להיותו נפל לולא קדמוהו זקניו אדם והאבות. וע"ד זה יאמר דעו איפה כי הולד שיולד המקים את מחלון יהיה בקרב עמו ולא יכרת מעם אחיו כי לא ימות כי יחיה ולא עוד כי אם יהיה מורה הוראות בישראל שלא יכרת גם כן מהיות משער מקומו שהוא מסנהדרין אשר בשער. או מעין זה והוא מאמרם ז"ל במדבר רבה וז"ל אלהים מושב יחידים ביתה כל הנושא אשה הגונה לו הקב"ה עושה אותם בתים שנאמר אלהים מושב יחידים ביתה ומוצא מהם בנים בעלי תורה אוסרים ומכשירים שנאמר מוצא אסירים בכושרות וכו'. הנה כי הנושא אשה הגונה לו בשתים יתחתן א' שיהיה ביתו בית נאמן שלא יכרת זרעו. שנית שיוצאים ממנו מורי הוראות בישראל וזה יאמר בועז ראו עתה איך אשה הגונה זאת לי כי הנה השתי דברים המיוחדי' לנושא אשה הגונה לו כאן ימצאו וכאן יהיו על הא' שהוא כי יהיה לו בית נאמן שלא יכרת זרעו אמר ולא יכרת שם המת מעם אחיו. ועל השנית שהוא שיוצאים מהם בנים אוסרים ומכשירים בעלי הוראה אמר ומשער מקומו שגם לא יכרת זרעו מהיות מאנשי השער הם הסנהדרין שהם אוסרים ומכשירין ועל כל זה שאמר ברוח הקדש אמר בועז להם עדים אתם היום כי מעידים אתם עלי כי כן הוא ככל אשר דברתי שתהיו עדים על הדבר כי כן יהיה ולא אבוש כי יבא אמיתת כל זה בהמשך הזמן להגלות אז ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים הם השתי כתות שדבר אליהם בועז ומה היה אשר אמרו הלא הוא עדים כלומר עדים אנחנו כדברך שאמרת לנו עדים אתם היום מודים אנחנו ואומרים עדים:
או שעור הענין אתה אמרת שנהיה עדים שאמרת כך ברוח קדשך ואנו אומרים עדים כלומר עדים ממש כי כן הוא כמאמריך כי הלא גם בנו דבר ה' ברוח קדשו והננו עדים מעתה כי דברך אמת ומלבד אשר היטבת לראות עוד יוסיף ויתן ה' את האשה וכו' כאשר נבאר בס"ד:
ויאמרו וכו' הנה ראש הכתוב מבואר בקודם. ולבא אל כוונת השאר נשית לב אל אומרו יתן ה' את האשה וכו' למה ידבר דרך סימנים ולא יאמר יתן ה' את רות כרחל וכו'. ב' אומרו הבאה כי יתכן כי מעצמה תבא הביתה מבלי ישלח בועז אחריה רעותיה או נערותיה יביאוה אליו. ג' אומרו כרחל וכלאה מה דמות תערכו לה לשתי אלו מליתר נשים אשר בנו שתיהם. ד' אומרו שתיהם כי הלא התיבה מיותרת ואות אחרונה מוחלפת מנו"ן למ"ם. ה' מה צורך לדמותה לנשים מסויימות ולא ברכו ברכתן מבלי יאמרו כפלונית. ו' אומרו ועשה חיל וכו' כי כמו שייחס הדבר אל רות עד כה באומרו יתן ה' את האשה וכו' שתהיה כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וכו' סיים בה ויאמר ותעש חיל וכו'. ז' למה עשה שתי חלוקות והן נראין כאחת וגם את העיר קרא שתי שמותיה וחילקם א' בכל ברכה חלוקה. ח' אומרו ויהי ביתך כבית פרץ המעט הוא היותו כרחל וכלאה אשר בנו את בית ישראל שחזרו לברכו שיהיה כפרץ. ט' אומרו אשר ילדה תמר ליהודה מי לא ידע כי פרץ הוא אשר ילדה תמר ליהודה. י' אומרו מן הזרע אשר יתן ה' לך וכו' האם היה עולה על לב שעל זרע שיתן ה' לה מאיש אחר היתה הברכה שאומר אשר יתן לך. י"א או' מן הנערה הזאת מי לא ידע כי מן הנערה הזאת יהיה הזרע האמור. י"ב למה שינה תוארה שלמעלה קראה אשה ועתה קראה נערה ולא עוד אלא שנראה ששבה אחור כי היתה אשה גדולה ובסוף הברכו נעשית נערה: אמנם הנה המברכים האלה נסתפקו אם היה זה דרך ייבום כי רוח מחלון במעיה לשוב ליבנות וליקרא שמו בישראל או אולי רוח אין בקרבה כי הלא היו נשואיה ולא דבקה בה רוח אישה אך היתה צדקת ופריד' טוב' העתידה לבא ממואב וע"כ חילקו ברכותיהם לשתים לומר אם אין לה דרך יבום כ"א היה אשה ככל המון נשים המתגיירות לשום שמים הנה זאת ברכתנו יתן וכו' את האשה וכו' והוא כי היה מקום להיות לבו נוקפו באמור אליו מה זאת עשית כי המבלי אין בנות בישראל חשקת בבת מואב שנית כי הלא דרך האיש לחזר אחר האשה ולא יתהפך והנה זאת היא רדופה לבא ביתך וזהו האשה הבאה אל ביתך כי על הא' אמר האשה כלומר האשה הידועה שהיא בת עובדי ע"ג ועל השנית אמר הבאה אל ביתך כי היא מבקשת ומחזרת אחריך ומה גם אם נתגלה להם בואה אליו ותגל מרגלותיו באופן שהיא באה ורודפ' לבא ביתך כי הלא על הא' אל תחוש כי הנה זאת ברכתנו שיתן ה' אותה כרחל כי בת מואב ע"ג היתה ועלי' עבד יעקב כמה שנים לחורב ביום ולקרח בלילה ועל השנית אמר וכלאה כי גם היא הלכה אל מטת יעקב תחת רחל וגם אחרי כן היתה רדופה אחריו ותצא חוצה לומר לו אלי תבא וכו' ואין זה כ"א מטוב כוונתן לבנות שתיהן את בית ישראל ולא שאחת מהן תבנה את בית עשו כי הצד השוה שבשתיהן הוא כי כל ישעם וכל חפץ לבנות את בית ישראל ושלא תפול אחת מהנה בגורל עשו פן תבנה את בית עשו כי ע"כ היו עיני לאה רכות כי בכה תבכה לילה ויום בל תפול בגורל עשו וכו ברחל אמרו רז"ל והביאו רש"י ז"ל כי ע"כ אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי כי יראה פן יגרשנה יעקב ויקחנה עשו והביא על זה רש"י ז"ל מאמר הפייט אדמון כבט שלא חלה צבה לקחתה לו ונבהלה וזהו אשר בנו שתיהם וע"כ לקחו להם דרך אנשים שהוא לחזר אחר האשה והן היו מחזרות אחר האיש וז"א שתיהם במ"ם לרמוז כי שתיהן תפשו דרך הזכרים וחזרו אחר האיש אלא שלהיות הכוונה טובה אין לחוש כן גם בזאת וש"ת כ"א הטהרת משני עכובים הנז' הלא עוד שתים רעות אחרות המעכבות את הברכה והם א' כי היו לך שלשים בנים נשואים ושלשים בנות נשואות וכולן מתו בבית לחם ומי יודע אם מטעם דבני תלוי במזלא או לסבה אחרת אינך זוכה לבנים או אולי המקום גורם והיה טוב לך להיות משנה המקום שנית והיא כי הנה היה מקום לבועז להרהר ולומר איזה הדרך ויטב בעיני ה' להצליחני בזווג הלז ומה גם להיות דרך ייבום להקים שם המת על נחלתו ולצאת ממנו זרע קדוש אם שורש הדבר היה בעבירה כי כשלקחה מחלון היתה מואבית ומה גם כי היתה העבירה באותה אשה ואיך ממנה יצא זרע קדוש להשיב נפש אשר חטא לאשמה בה באופן כי יתחמץ לבבו וכליותיו ע"כ על הא' אמרו ועשה חיל באפרתה וכו' לו' כי במקום עכמו אשר ידע שכול שם יעשה חיל מיוצאי ירכו ויהיה זרעו רם ונשא אנשי שם ויתכן רמז זה הטעם בהזכיר שתי שמות ואשר חילקה הא' בעשות חיל והב' בקריאת שם והוא כי הנה תרגם המתרגם על פסוק ושלמון הוליד את בועז ושלמון אוליד ית אבצן נגידא הוא בועז צדיקא די על זכותיה אשתזיבו עמא דישראל מבעלי דבביהון ובגין זכותיה וצלותיה עדא כפנא מארע' דישר' עכ"ל ויתכן כי שתי הטבותיו רמוזים בשני שמות הארץ והוא כי הטוב הראשון שהוא שהציל את חיל ישראל מחרב אויב רמוז באפרת שהוא על פרי בטן ורבוי הפך כליה ע"י חרב אויב והטוב השני שהוא הצלה מרעב ללחם רמוז בבית לחם וע"כ ברך אותו בשני הטובות הא' שהוא הציל את חיל עם יש' אמר ועשה חיל באפרת' ששם זה רומז הענין ההוא כמדובר ועל הב' שהוא שיהיו מצולחים בעלי שם ושופע רב טוב לעומת אשר הצילם משפלות שע"י הרעב אמר וקרא שם בבית לחם כי ממקום אשר העמידם על רגליהם בתת להם לחם וקרא שם בבית לחם וז"א ועשה חיל וכו' ולא אמר ויתן לך ה' חיל באפרתה ושתקרא שם בבית לחם כ"א ועשה כמצוה לו ועשה כדבר הנעשה מאליו בבחירתו שהוא כי ע"י שתי זכיותיו יזכה כדבר הנעשה מעצמו והנה שלשת הדברים האלה אשר תקנו בברכתם הוא אם לא דרך ייבום היה הדבר רק אשה גיורת כשרה במעשיה אך אם דרך ייבום הוא והכוונה הוא להוציא ממנה את מחלון לעולם ליתקן והשתלם ועלות במעלות ויקשה עליה הקושי האחרון כי איזה הדרך יתוקן מחלון ויקנה רב טוב ע"י האשה שהוא עשה בה עבירה הנה גם מזה אל תירא כי ויהי ביתך כבית פרץ שהוא ער בכור יהוד' שעם עשותו עבירה ע"י תמר עם כל זה את פרץ שהוא ער ילדה תמר עצמ' ליהודה וזהו אשר ילדה תמר ליהודה והוא כי כאשר אז נצטרפ' זכות יהודה ותמר לתקן העכוב שהיה לער כן גם אתה עתה תצטרף זכותך עם זכות רות להועיל וזהו מן הזרע אשר יתן לך שהוא בזכותך מן הנערה הזאת הידוע שהיא צדקת כי זכותה גם היא תסכון להיות מעיר לעזור אל התיקון. או יאמר יתן ה' את האשה כו' בהזכיר מאמז"ל במדרש וז"ל ר' אבא בר כהנא פתח רגזו ואל תחטאו אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזי' עלי ואומרים לא פסול משפחה הוא ולא מרות המואביה הוא אמרו בלבבכם על משכבכם אף אתם לא מאיסור ב' אחיות ראו עיקרכם ודומו סלה עכ"ל: הנה אמרו ז"ל כי על גדפם אותו שהיה בא ממשפחה פסולה היתה תשובתו שיזכרו עיקרם שמשתי אחיזת הם באים וידומו סלה כלו' כי אל דעות ה' וידע איזה הדרך יוציא את זרע ישראל לעולם וכאשר הדבר ההוא הלא כמו זר נחשב וטוב להודות כי הכל מאתו ית' כי יודע אלהים אשר לא מחשבותיו מחשבותינו כי כן יבנה בית יש' כן גם ענין רות הוא ית' ראה והתקין כי בדרך הזה יבנה בית ממלכת יש' וידומו כי מי יבא אחרי מלכו של עולם על אשר כבר עשוהו. ונבא אל הענין והוא כי יתכן כי המברכים השלמים האלה לא נעלם מהם כי דרך ייבום היה הדבר להקים שם המת על נחלתו ועל ידיעה זו היתה ברכתם ואומרה כי המה חילקו ברכותם לשלשה חלקים א' ברכה לרות והשניה לבועז והשלישית לזרע אשר יתן לו ה' מן הנערה ההיא והיא כי המה ראו כן תמהו על צד ניגוד אל ההצלחה בכל א' ממעמד שלשת הדברים ובאו בברכת טוב לתקן כל א' וא' והוא כי מצד רות הלא היה הנגוד העלבון שהיו עולבי' את דוד באומרם אליו שפסול משפחה הוא שהי' מרות המואביה כי גם שנאמר שלא נעלם מהם כי מואבי ולא מואבית עם כל זה היו עולבים אותו שממשפחה פסולה בא כי לא יבצ' שאביה וכל זכר במשפח' פסולים לבא בקהל והנה תשובתו אליהם היתה כי ישיתו לב כי משתי אחיות באו וידומו סלה וזה אחשב בענין הכתוב שכיוונו המברכים האלה להעלות ארוכת הקושיא כאשר העלה אותה דוד המלך ע"ה וזה אומרם יתן ה' את האשה וכו' עם היותה ממשפחה פסולה לא יבצר ברכת טוב על ידה להבנות ממנה כי הלא יהיו כרחל וכלאה אשר בהיותם שתיהם כאחת שהוא איסור שתי אחיות בנו את בית ישראל כן גם שיראה הרואה בזה דבר בלתי מתוקן גם היא תבנה ביתה כרחל ולאה כי הכל בהשגחה מאתו ית' וכאשר ע"י מה שהיה נראה דבר זר יצא טוב כן גם בזה כי אל דעות ה' וידע כי זה הוא הטוב והנאות והוא ממש תשובת דוד אל המרגיזים אותו בעלבון ההוא ולהורות שאין הכוונה להטיל פיסול בישראל שנולדו ע"י איסור ערוה כ"א לומר שכאשר הוא ית' לא בנה את בית ישראל באופן משולל פתחון פה של ב' אחיות מהטעם הגלוי לפניו ית' כן הדבר הזה אך לפי האמת לא הי' לו ליעקב עון אשר חטא בדבר כי הלא קודם מ"ת הי' ולרמוז זה כתב שמואל הנביא בספר הזה אשר כתב שתיהם במ"ם במקום נו"ן שהוא שמה שחסר ממ"ם עד נו"ן הם עשרה לרמוז כי מה שבנו שתיהם את בית ישראל היה בזמן שהיה העולם חסר עשרה דברים שהם עשרת הדברות כלומר שהיה קודם מתן תורה אלא שרומז ראי' משם כי מי שבירך את בית ישראל בפתחון פה ההוא הוא יברך את רות כמדובר ועל מה שהיה ניגוד לעכב את הברכה מצד בעז והוא כי הלא יש בדבר פקפוק כי הנה לא זכה בעז לבנות בעיר ההיא וקבר שלשים בנים ושלשים בנות במקום ההוא ע"כ אמרו הנה הבן הראשון לא לך יהיה הזרע רק להקים שם המת אך ובנים אשר תוליד אחרי כן שלך הם נקראים על שמך ונברכך כי זולת הבן הראשון תעש' לך חיל כלומר חיל שלך על שמך ואם שם לא זכית ליבנות ע"כ תעשה קצת שינוי השם אל המקום לקרא אותו אפרתה והוא כי עיקר שם המקום הוא בית לחם כד"א ואתה בית לחם אפרתה שהיא ככנוי על השם העצמי וכן באומרו בדרך אפרת היא בית לחם כלומר כי שמה העצמיי היא בית לחם ואם לא תוליד רק א' אשר הוא להקים שם המת לזה אין צריך שינוי שם המקום כ"א וקרא שם בבית לחם שהוא שמו העיקרי. או יאמר הנה תירא פן ימותו בניך פה כאשר בתחלת או פן תרים ראש לצאת עליך שם כשם הגדולים כי ירדת בעיני ההמון אל תחוש כי הלא ברכתינו היה שבמקום שאבדת חיל בנים ובנות אשר היו לך שם תחזור ותעש' חיל וזהו ועשה חיל באפרתה ועל אבדך השם מלזות שפתים על נישואין אלו אל תחוש כי וקרא שם בבית לחם מקום אשר בו היה מעשה הלזות שפתים שם תקרא שם גדול כי לא יעכב לך דבר ועל הדבר השלישי שהוא על הנוגע אל הזרע והוא שהיה מקום לדבר ולומר בעז בלבו איככה אוכל וראיתי הצלחה בזרע הבא לי מן הנערה הזאת והלא ק"ו הדברים אם מהאשה אשר לקחתי לי מזרע ישראל באישות גמורה לא הצלחתי בזרעה והולדתי לבהלה וקברתי ששים בנים ובנות גדולים וטובים ואיך מזאת שפיטמו אביה ואמה עגלים לע"ג ושלא ע"י חופה וקידושין וברכת תתני' גלתה מרגלותי ותשכב אצליח בפרי בטנה ע"כ ענו ואמרו ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהוד' כי כאשר יהוד' קבר שני בניו אשר ילדה לו אשתו בדרך אישות גמור' ולא הצליח כ"א בפרץ אשר ילדה תמר ליהודה הבא על אם הדרך לשכב אצלו להיות עמי כן יהי לך מן הזרע אשר יתן ה' וכו' וזהו ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה כי אפילו שלה אשר נשאר לו מאשתו לא גדל אחת מני אלף במעלות פרץ וזרעו ואל תתמה כי הלא הוא מן הנערה הזאת שהיא המיוחדת לבא לצאת ממנה ממלכת יש' כי באה לקבל שכר פעולתה שעשתה עם אביה לשם שמים שודאי שלא יהיה שכר' כמו אכזב:
או מעין הקודם והוא כי יראה מספר הזוהר כי כל הנולד בדרך ייבום מעותד לייסורין ומות ועד ממהר דוד שלולא קדמוהו המטיבים לו היה נפל וע"כ היה אפשר יהרהר בועז ויאמר הלא אם דרך ייבום לי אוי מי יחיה מן הזרע אשר אוליד ממנה לז"א ויהי ביתך כבית פרץ שאדרב' הוא וכל זרעו חיים וחסד וכסא כבוד היו להם. או יאמר ויהי ביתך וכו' לומר הלא תהרהר בועז כי כל ישעך וכל חפצך בזה הוא דרך ייבום להקים שם המת והנה אין זה צורך רק כאשר היתה אשת המת ישראלית ואישה איש הישראלי שידבק בה מרוחו אליה רוח מקשקש במעהא כמאמר ספר הזוהר שממנו יושתת המת להקים את שמו בישראל אך אם איש יש' נשא מואביה כמחלון ומת איזה הדרך הלך רוח בן הישראל וידבק בבטן נכרית להשאיר אחריו ברכה ליבנות ממנה שיקרא שמו ביש' וא"כ זיקה אין כאן ייבום אין כאן לזה אמרו ויהי ביתך אשר נישואי מחלון לא באישות יהיו כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהוד' אשר נישואי ער שהוא פרץ היו באישות גמור' כי לא יערב אל הייבום מה שהיו נשואי מחלון למואביה לומר שלא חלה רוח מחלון בקרב' כי הלא לא כל הנשים שוות כי לו הית' נפש אחרת תחת נפש רות שהיתה נשאת לראובן ומת לראובן ותתגייר היא ותנשא לשמעון אחיו לא תורת ייבום יאמר לו כי רוח ראובן אין בקרבה להקים את שמו ע"י אחיו אך לא כאל' חלק רות כי היא המיוחדת לבא ממואב להוציא ממנ' מלכות בית דוד ומאז היתה בת לוט עם אביה יעדה הוא ית' להביא' לכל הגדול' הזאת ואין ספק כי מיו' הולד' הוכנ' לכך ומאז מטוהרת הית' בצד מה מבחינת חצוניות הקרוב קרוב אל הקדושה ומה גם למאמרנו למעל' כי היא עצמ' הית' בת לוט הבכור' כי מאז נחשב לה זכות והביאה ית' לקבל שכרה כי ודאי באה בהכנת טהר' ועי"כ מצא' מקום רוח מחלון לחול בה מבכל יתר נשים מואביות וזהו אומרו מן הזרע וכו' לומר מה שאמרנו הוא להיות מן הזרע אשר יתן לך ה' מן הנערה הזאת כי זאת היא מיוחדת מכל השאר כמדובר:
או יהיה אומרו מן הזרע לומר מינך ומינה יהיה הולד כפרץ רב האיכות שהוא מן הזרע אשר יתן ה' לך ומינה שהוא מן הנערה הזאת כלומר ממה שבנער' שהוא מן הרוח שבמעיה כי לא נעדרה רוח ממנה למה שהיא הזאת בייחוד כמדובר. או יאמר ויהי ביתך וכו' לומר אל תאמר נא בועז מה זה היה לבא הייבום הלז דרך עקומה ולו חפץ בייבום היה משאיר את כליון והוא יבנה את בית אחיו או את אחיהם הקטון כמאמרז"ל על פסוק אני מלאה הלכתי וכו' כי בבואן שדי מואב היתה נעמי מעוברת וגם אותו הולד מת ולמה לא השאירו יתברך להקים זרע לאחיו ויהיה היבום דרך ישרה לז"א ויהי ביתך וכו' לומר אילו היה הייבום הלז ע"י אחיו לא היה יוצא הולד גדול האיכות כפרץ רק כזרח ודומה לו ולא קמה בזרעו ממלכת ישראל אך עתה בהיות על ידך יהי ביתך כבית פרץ גדול האיכות והמעלה כאשר היה שקרה ליהודה שהיה יכול לייבם שלה בנו ולא רצה יתברך כ"א שייבם יהודה והטעם אשר כתבנו בביאור התורה בס"ד והוא כי הנה ידוע כי פרץ וזרח הם ער ואונן ולכן אם היה מייבם שלה לא היה מביאה רק את אונן אך לא את ער כי הנה בית א' הוא בונה ואינה בונה שני בתים וידוע כי את השני הוא בונה בלבד אך חפץ ה' יצא גם ער לעולם להוציא ממנו רב טוב לבית ישראל כי נפשו גדולת האיכו' בעצם ע"כ חשב מחשבות הוא יתברך לבלתי ידח ער אם היה מייבם שלה ואנה ליד יהודה ייבום היא למה שעל היות יהודה גזע שממנו חוצבו ער ואונן יעצר כח לשוב להביא את שניהם ולבנות שני בתים את ער ואת אונן הם פרץ וזרח וז"א פה כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה לומר מה שילדה תמר את פרץ הוא להיות ליהודה מש"כ אם הית' לשלה שלא היתה יולדת את פרץ כ"א את זרח ושיעור הכתוב ועניינו לומר אל יהיה זר בעיניך למה לא עשה ה' את הייבום הלז ע"י אח כי הלא בהיות ביתך ולא בית אחי מחלון יהיה כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה לומר מה שילדה תמר את פרץ הוא להיו' ליהודה מש"כ אם ילדה לשלה שלא היתה יולדת את פרץ כ"א את זרח כן יהי' חשוב כפרץ אשר תוליד להיות על ידך וזהו מן הזרע אשר יתן ה' לך כלומר לך מש"כ לאח לו שלא היה מביאו כ"כ בשלימות כאשר תביאהו ותטעהו אתה כי רב זכותך כ"א ידמה לזרח וכיוצא בו שלא הצליח זרעו למלוכה ומה שצריך כ"כ הכנה הוא להיות מן הנערה הזאת כי סוף סוף משורש חצוניות היתה והלואי להיות כפרץ אשר תלד יצטרך להיות על ידך ולמאמרם ז"ל בספ' הזוהר כי בועז הוא יהודה עצמו יערב יותר מאמרנו זה גם ירמוז באומרו מן הזרע וכו' מאמרם ז"ל בב"ר ובמדרש חזית על פסוק ונחיה מאבינו זרע שאמר' אותו הזרע שעתיד לבא ממקום אחר שהוא מלך המשיח נחיה מאבינו וזה יאמר מן הזרע מהידוע אשר יתן ה' לך שאתה מפרץ ולזרעו נתייחד הדבר והוא מן הנערה הזאת כי היא אשר נתייחדה לבא לקיים מאמר זקנתה באומר' אותו הזרע העתיד וכו' ומה גם אם היא הבכירה עצמה שיצדק אומרו מן הנערה הזאת כאמור:
ויקח בועז כו'. למען דעת צדקות ה' אלהים הופיע את רוחו לשמואל הנביא להודיע ולהודע צדקות צדיקים כי הלא מי ימלל גבורות בועז ישמיע תהלתו כי לא קרב אליה כאשר בא אל המשכב אשר הוא שוכב שם ותגל מרגלותיו ותשכב כי כל השומע יצחק ולא יאמין באמת באמור כי לא איפה מי יכזיבנו וישימו לאל מילתו באומר' כי קרוב אדם אצל עצמו ע"כ דברי אלהים חיים ברוח קדשו יעידון יגידון כי אם לא קרב אליה בלילה ההוא כ"א אחר ליקוחיה ע"י חופה וקידושין וברכת חתנים וז"א ויקח בועז את רות שהוא קדושין וגם חופה וזהו ותהי לו לאשה כלומר ותהי לו לו לבדו שהוא ייחוד הנקרא חופה ועי"כ קנאה לאשה ואז ויבא אליה לומר אחר הדברים האלה שהן קדושין וחופה הוא מה שויבא אליה אך קודם לכן שהוא בלילה ההוא שנדדה שנת בועז ויחרד האיש וכו' לא באה אליה ועדותו זו יתברך ילמדנו להועיל למען יהי כבוד חברנו חביב עלינו כי נשא קל וחומר ומה אם אלהי העולמות כלם חש על כבוד אדם מן האדמה ומה גם עתה איש לאיש כערכו שיענדנו עטרות לו ויחוש על כבודו ואמר כי כאשר רות עשתה את שלה לשם שמים ותלך לה אל בועז לידבק בקדושה ולא אחרי הבחורים וגם בועז עשה את שלו ונשבע ליצרו ולא קרוב אליה עד עשות ליקוחין גמורים גם ה' עשה את שלו ויתן ה' לה הריון ויחס עליה אז יותר לעשות העיקר למענה יען כי נכלמה לשום שמים למען יבינו כל כי את טוב לבה ראה אלהים שהוא לבלתי צאת ריקם מזרע קדוש לכן נתן ה' לה הריון ותלד בן. עוד יתכן כיוון לומר כי הנה מצות היבם היא ביאה ראשונה והנה יש בלתי מתעברות מביאה ראשונה אמר ראה נא איך גם ה' היה ממהר להוציא הזרע הקדוש ההוא אל העולם ולהביאו בעיקר ביאת המצוה כי הנה בביאה ראשונה מיד נתן לה הריון ותלד בו וז"א ויבא אליה ויתן ה' לה וכו' כי מיד בבואו אליה נתן ה' לה הריון גם לא קדמה נקבה כ"א ותלד בן. או יאמר שעם שהיא בחורה ואישה זקן ודרכו להזריע תחלה ולהוליד נקבה נתן ה' לה הריון תחלה להזריע קודם ועי"כ ותלד בן ולא בת וכמשז"ל על פסוק ויתן לך האלהים כו' שהוא יתן ויחזור ויתן שהוא על תוספת הוא"ו על דרך זה יאמר כי נוסף על רוח מחלון המקשקש במעיה הוסיף הוא יתברך מדיליה ויתן לה הריון לגמור הדבר ותלד בן. והנה נראה מספר הזוהר כי המגולגל הוא מעלמא דמותא ועל כן הלידה תתייחס אחר האשה כד"א והיה הבכור אשר תלד וע"כ בן היבמה מעותד אל המיתה ע"כ אחשבה כי לתת הוא יתברך מתנה שלמה וקיימת לכן נתן לה מתנה מש"כ לשאר יבמות כי ויתן ה' הוא השם הגדול מעלמא דדכורא לה הריון שע"י תתו יתברך לה ההריון ולא משם של עלמא דנוקבא יהיה סופו להתקיים בעצם:
ובמדרש ויתן ה' לה הריון כל הנשים יולדת למנין הריון ע"כ. ויראה מאמרם זה הפך הפסוק כי מהפסוק נראה כי נתן ה' לה דבר בייחוד ולפי דבריהם הוא דבר כולל לכל הנשים וא"כ איך יאמר ויתן ה' לה. ואחשוב יאמר כי למה שהיא באה לבדה עם נעמי משדי מואב וגם היתה בשדות בועז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החטים והלא מי יסור מלב עם הארץ מלהרהר ולומר מי יודע אם בבאנה בית לחם משדי מואב או בלכתה בדרך בערב היא בא מן השדה העירה או בבקר היא שבה אל השדה אם לא פגעו בה בני בליעל והתעללו בה לכן מה עשה הוא יתברך מעת לקחה בועז ויבא אליה נתן הוא יתברך לה הריון שהוא בצמצום שעברו ימים כמספר הריון שהם רע"א יום שהוא הריון מצומצם אל כל הנשים ואז ותלד בן למען ישימו יד על פה ויאמרו כל העם כי הן לו התעללו בה מקודם ותהר למו לא היתה יולדת בצמצום כמלת מספר עיבור אשר לכל הנשים מביאת בועז עד לדתה לא פחות ולא יותר:
ותאמרנה הנשים וכו'. במדרש ארז"ל מה היום הזה רודה ברקיע כך יהי' מזרעך רודה ושליט בישראל לעולם ע"כ. וראוי לשית לב מי הכניסם לדרשה זו שאין ממנו בכתוב כלום. ועוד שאם הכוונה באומרו שכאשר היום רודה לעולם כך יהיה מושל בישראל לעולם לא יתכן. כי הלא מחורבן בית ראשון נפסק מלכות ב"ד. ועוד איך יצדק אומרו מה היום רודה ברקיע. אך הנה הוקשה למו אומרו היום שהיא מלה מיותרת ובלתי צודקת כי הלא אם לפי הפשט אומרו גואל על גאולת השדה או על האשה נאמר ולא על הילד וא"כ אם הכוונה היא לומר שלא השבית לה את בועז מלגאול לא היום הוא כ"א מן היום שגאל את השדה ואת האשה ואם הוא שעתה הוכר היותו גואל הלא לא היה צריך ראיה וגם הוא על קריאת שם לא יקרא גואל על כך. ועוד אומרו ויקרא שמו שאם הוא שיקים שם המת על נחלתו היה ראוי יאמר ויקרא שמו על נחלתו ע"כ פירשו שהוא על מלך המשיח שנאמר עליו וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ שימשול בכיפה וזהו מה היום הזה שהוא רודה ברקיע על כל הכיפה והוא כי גלגל יומי הוא רודה ומכריח את כל הגלגלים לסבב העולם בכ"ד שעות וגם הפך תנועות כל גלגל מהם שהם תנועתם ממערב למזרח ובזמן רב כל אחד ואחד לפי שיעורו והוא מכריחם לסבב עמו העולם פעם בכל יום ממזרח למערב כך יהיה בזרעך רודה בכיפה ושליט בישראל לעולם לומר כי כאשר יבא זמן ממשלתו יהיה רודה בכיפה בכללות האומות לרדותם כי יוכיח במישור לאפסי ארץ אך לישראל לא ירדה בם כי צדיקים יהיו כל הנשאר בציון וכו' אלא שיהיה שליט בישראל לעולם מאז וזהו לדעתם פירוש ויקרא שמו בישראל שהוא כי אין היותו רודה בכיפה אלא לע"ג אך לישראל לא יהיה רק שיקרא שמו בישראל שהוא מלכם בייחוד לעולם עם היותו מושל בכל ועל פי דרכם רמוז סוד ה' ליראיו אך כמטמין ברמז כדרך רז"ל להסתיר דבר והוא באומרו כך יהיה בזרעך כי הלא לא בזרעה יהיה הרודה ושליט כ"א בזרע בועז ורות אך רמזו כי ענין רות ובועז דרך ייבום היה כי עובד הוא מחלון אשר נתגלגל מן הרוח אשר נשאר ממנו ברות באופן כי מזרע נעמי יתייחס הגואל העתיד:
וע"פ הדברים האלה יאמר על דרך הפשט בשום לב אל אומרו לא השבית לך גואל כי אין לשון זה צודק אם לא אם היה לה גואל ונעדר ממנו והיה כמתייאש ולא השבית לו ה' גואל ממקום אמר מה שלא יצדק זה בנעמי. אך יאמר הנה ברוך ה' כי הפליא חסדו לכל המון ישראל ולמחלון שנקרא שמו בישראל ולך נעמי והוא כי הנה ארז"ל למה נקרא אלימלך שהיה אומר אלי תבא מלכות כי היה צופה ברוח הקדש שהיה בו כנראה מרז"ל כי מזרעו יצא מלכות כי הוא משלשלת פרץ כלומר כי אליו יאתה יותר מצאת משלמון או טוב אחיו והנה במות והתם כל זרעו נשאר שמו אכזב ולא יצא הגואל הבא מדוד רק מבועז שהוא משלמון ע"כ חכמות נשים באו וינחמוהו כי גם בהן אחיותיה רעותיה הופיע רוח הקדש ומה גם למאמרם ז"ל שאמרו אלמלא ברכתן של נשים נתקעקעה בצתן של זרע דוד בימי עתליהו וזה יאמר מאמרן ברוך ה' כי אשר חשב אלימלך שאליו תבא מלכות שהוא ממנו ממך והיה נראה שכבר נתבטל הדבר כי כלה זרעכם שמכם הנה היום הזה אנו משבחים לה' כי לא השבית לך גואל העתיד כי גם עתה ממך יצא כי דרך יבום היה וזה הוא מחלון בנך מן הרוח אשר נטע בה הנה כי דרך כלל ממך יצא טובה לכל ישראל וגם מחלון עצמו טוב לו בזה כי ויקרא שמו בישראל וגם לך בעה"ז כי הלא יהי' לך למשיב נפש וכו' והוא מאמרם ז"ל בגמרא שאין על האשה חובת פריה ורביה אבל יכולה לומר בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה וזה יאמר הנה זה יהיה לך כבן כי הנה לך בו מרה לקבורה והיינו לך למשיב נפש שאין לנפש המת שובה ונחת אם לא יקבר באופן שע"י היות לה מי יקברנה יש לה משיב ועושה נחת רוח לנפשה ועל חוטרא לידא אמרו ולכלכל את שיבתך וש"ת כי זה לא נאמר רק בבן בטנה של אשה אך לא בבן כלתה מאיש אחר לז"א מה דסליקנא מיניה שהוא והיה לך למשיב נפש וכו' יפה אמרנו שהוא כאלו את ילדתו כי הלא כלתך אשר אהבתך ילדתו והוא לומר הנה מאז יהיו כלה וחמותה בעולם מצינו חמות ממאנת להשלים עם כלתה ומקל וחומר כלה בחמותה והנה ראינו כי כלתך אשר אהבתך אשר זה להיפך כל הנשים והיא ילדתו הנה אין זה רק כי שתיכן חשובות כאחת ובנה בנך יקרא וזה יהיה במה שכתבנו למעלה על פסוק ורות דבקה בה כי מאז נשקה נעמי את שתי כלותיה שהיה לאדבקא רוחא ברוחא בנשקה את רות מצא מין את מינו ונעור לדבקה בה מש"כ בערפ' וע"כ חשובות כאחת כמדובר:
או יאמר שתי הטעמים באומרו כלתך אשר וכו' כי שני פעמים יש ליחשב שתיהן כאחת א' היות מאז רוח מחלון בנה בקרבה. ב' על האהב' המתהוית בין השוים אשר היתה בהן ע"י דבקות רוחא ברוחא ושני הטעמי' נכללו באומרו כלתך אשר אהבתך ילדתו לומר כלתך אשר אהבתך היתה עדיין כשילדתו כי לא הוסר ממנה תואר היותה כלתך עד שילדתו כי כל עוד רוח מחלון בקרבה עדיין כלתך תקרא כאלו עוד רשות בעלה עליה עד עת ללדת כי מאז הוסר ממנה רוח בנה הרי הטעם הא' וגם הטעם הב' כי אשר אהבתך מאז היא אשר ילדתו כי עם שנשאת לאיש אחר ותלד לו עדיין אהבת' בה קשורה בנפשה ועל מאי דפתחו ביה שאמרו אשר לא השבית לך גואל אמרו אשר היא טובה לך וכו' לומר אל יקשה בעיניך שייחסתי טובת המלא גואל אליך עם היות כי העיקר הוא לאישך כי מחלון הוא חוטר מגזע אלימלך וכל טוב היוצא ממחלון ישמח אביו כי הלא גם לך תתייחס הדבר כי הלא היא טובה לך כי מאשר זכתה על ידך היא טובה ותועלת לך מאלו ילדת שבעה בנים והוא כי הבאת אותה אל תחת כנפי השכינה וכל הגדולה המעותדת לצאת ממנה עיקר הזכות לך כי ממך הכל כי מידך היה לה הכל:
או יאמר ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל כי חשבת כי שבת ממך אושר זה וה' לא השביתו כמפורש בקודם והברכה הזאת שברכנו הוא היום כי לא נייחל מלברכה עד בא הגואל העתיד לעולם כי מעתה אנו חייבות לברך כי מאש' מיהר האלהים לתת הריון ושיהיה בן זכר ניכר כי רב טוב הוא לבית ישראל כי ממנו יצא צמח משיח ה' ולהיות כ"א אין ישראל צדיקים וראויים ליגאל מה יושיענו הגואל ע"כ ברכתינו היא כי ויקרא שמו של ה' הנזכר בישראל כי יהיו כלם צדיקים ע"י עזר משדי באופן יקראו כלם בשם ה' והוא מאמרם ז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' באופן שאומרו ויקרא שמו בישראל הוא כאומר שיהיו כלם צדיקים כי יעזרם ה' ואז תהיה טובת הגואל שלמה וזה הוא אושר כללי אל כללות ישראל ועל הנוגע אליך בפרטות אנו מברכות אותך כי יהיה לך למשיב נפש והוא כי הילד הזה הזה יהיה לך בעצמך למשיב ונותן לנפשך נפש והענין הוא אשר בישר הוא ית' לדניאל באמור אליו ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וכו' שהוא שינוח מלשוב התגלגל עוד כי כבר הושלם וינוח ויעמוד לגורלו בתחייה ע"ד זה אמרו לה אל הנוגע אל נפשך זה הילד אשר בא מידך לישראל לצאת ממנו כל תעצומות האושר לישראל יהיה לך למשיב נפש כי זכות זה יתשב לך לגמור כל השלימות הראוי לך להשתלם בו באופן שיהיה לך שובה ונחת בל תצטרך להתגלגל עוד וזהו הנוגע אל נפשך והנוגע אל גופך הוא ולכלכל את שיבתך והוא כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אך לא כלתך אשר לא אהבתך היא ערפה כי זאת דבקה בך וע"י אהבתה אותך זכתה לכך נמצא שאתה העיקר ובנך יקרא כי אתה עשית את הכל וע"כ יכלכל את שיבתך כבן לך ואשר אמרנו שיהיה לך למשיב נפש אל תתמהי ותאמרו האם היה בן הזה מבטני או מבת בטני לא היה זכותי מועיל לי כ"כ ומה גם כי כל עיקר זכות הבן להועיל הוא לנפש האב כי הלא אשר היא טובה לך הוא יותר משבעה בנים כי הוא כאלו ילדתו אותה כי הבאת תחת כנפי השכינה וגדר זה היה בכל סתם גיורת נוסף על כלנה היא כי בה נתקן והוכן לצאת רב טוב לבית ישראל כנודע לאשר עמדו בסוד ה' ומה מתקו בזה מאמרם ז"ל שאמרו מז' בנים הם הנזכרים בסמוך מפרץ עד בועז שהוא כי יותר היה תיקון אל מלכות בית דוד לידת הילד הזה בדרך אשר בא מכל אשר נתקן בשבעה שקדמו והוא ענין מאמרם ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום כי הוצרך לשימצא דוד שיבא בדרך השתלשלות ההוא והוא מאמרם ז"ל שאמרה היא ונחיה מאבינו זרע אותו זרע שעתיד לבא ממקום אחר הוא מלך המשיח נחיה מאבינו ואם כן כדאי הוא הילד הלז הבא על ידך להיות לך למשיב נפש ובדרכי האלו אשר דרכנו בכתוב הלז נחו שקטו קושיות רבות אשר יפול לב אדם עליהם שלא הזכרנום לאהבת הקיצור:
ותקח וכו' ראוי לשית לב מה בא ללמדנו להועיל שלקחה את הילד וששתה אותו בחיקה ולא עוד כי אם שגם דרך נשים נכריות לה לעשות כך ומה גם עתה נעמי שהיתה כאם היולדת וכן אומרו ותהי לו לאומנת מה יתן ומה יוסף לנו כי היתה אומנתו היא או זולתה. ועוד אומרו ותקראנה לו השכנות וכו' שאם הן הנשים הנזכרות למעלה למה נתייחד זה לשכנות ולא ליתר נשים כדברים הראשונים שאמרו הנשים ואם הן הן למה שינה את שמותן. ועוד אומרו לאמר בלתי צודק כי אין דבר לאמר לזולת. עוד שתי קריאת הללו למה. ועוד למה קראוהו עובד. ועוד אומר יולד בן לנעמי כי הוא לא בן לה כ"א לרות. ועוד אומרו הוא אבי ישי אבי דוד כי אחרי שעתיד לספר היחס ולומר אלה תולדות פרץ וכו' ובועז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד מי לא ידע בזה שעובד הוא אבי ישי אבי דוד וא"כ למה זה הקדים מעתה ואמר הוא אבי ישי אבי דוד:
והנה לבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל על פסוק ויהי אומן את הדסה כו' כי על מות אמה של אסתר נתן הוא ית' בדדי מרדכי והניק אותה וזהו ויהי אומן את הדסה וע"כ נאמר לקחה מרדכי לו לבת ע"כ. ובזה נבא אל הענין כי דרכו יתברך לצורך שעה ממציא חלב לזכר להניק ומה גם עתה לנקבה ואומרם כי הנה בענין רות היו שתי דברי' אחד הפרידה טובה אשר הוכיח ה' ויעד' להוציא ממנה מלכות בית דוד ומלך המשיח שנית כי היה ייבום ג"כ כי רוח מחלון בקרבה וממנה הושתת הולד ותלד את עובד והנה הכרחנו למעלה כי היה בלב נעמי כי ודאי דרך ייבום היה הדבר כי רוח מחלון הי' בקרבה כמפורש למעלה והנה הנשים החכמות הנזכרות למעלה המה ידעו הדבר הא' אך לא את השני כי אדרבה היה כמו זר נחשב בעיניהן לומר כי זה דרך ייבום כי בועז אחיו של מת היה וגם לא שתדבק רוח ממחלון לרות והיא עדיין לא נתגיירה בהיותה נשואה ואיזו הדרך הלך רוח מחלון אל קרב אשה מואביה לידבק בה ע"כ הנשים אשר נשא לבן אותנה לדבר דבר והן היו הנשים אשר באו מהחוץ בעת לדת רות כדרך נשים ותאמרנה לה כל הדברים האמורים למעלה והנה בכל דבריהם לא הזכירו רק הענין הראשון שהוא יתברך לא השבית גואל ומזה יצא גואל לישראל שיהיה לנעמי למשיב נפש ולכלכל שיבתה אך לא שיערו אליה הדבר השני אך הנה הוא יתברך רצה להורות כי גם דרך ייבום היה הדבר ושזה בנה של נעמי והיא כי כאשר באה נעמי ותקח את הילד ותשיתהו בחיקה כדרך נשים זקנות מביאות ילדים מחוצה לשדלם ולא להניק כי חלב אין בדדיהן ומיד ותהיה לו לאומנת כי הוא יתברך השפיע חלב בדדיה ותהי אומנת אותו וז"א ותקח וכו' כדי לשית בחיקה ומיד ותהי לו לאומנת כי הניקתו מדדיה אז בראות השכנות הרואות את הנס הגדול הזה כי ידעוה ככל נשים זקנות בשדים צומקות וברגע הניקתו מיד ותקראנה לו השכנות שם והוא כי אמרו לא על חנם עשה יתברך הנס הזה כי המבלי אין מניקות בישראל זה היום עשה ה' נס כזה אך אמרו אין זה רק להורות כי בן נעמי הוא זה כי הוא מחלון ובא דרך ייבום ע"י בועז ע"כ לעשות הורא' אל הדבר קראו את הילד שם לרמוז כי הוקם הוא להיות שם המת על נחלתו וכמאמר הכתוב באומרו יקים על שם אחיו וע"כ קראהו שם ופיר' ואמר מה שקראהו שם הוא כדי לאמר יולד בן לנעמי כלומר יולד עתה מי שהוא בן לנעמי הוא מחלון כלומר כי על כן להורות זה נתן לה הוא יתברך חלב בדדיה להניק את הילד הזה לרמוז כי בנה הוא כי זה מקום שם בנה והוא הוא והנה בקרא אותו שם לא היה לעשות משם זה עיקר כי לא היה רק לשעה לרמוז כי היה דרך ייבום והוא מחלון אך מה שעשו עיקר לקרא לו שם הוא על הנוגע אל האושר היוצא ממנו שהוא הדבר הראשון כי זו היא הפרידה טובה שהיתה עתידה להוציא ממנה תפארת ישראל ועל זה ותקראנ' שמו כלומר שמו העיקרי עובד לומר כי זה יהי' כעובד האדמה להוציא יפה פרי תואר כן היה זה עובד את ה' עד גדר שהוא אבי ישי כלומר אבי מי שמת בעטיו של נחש כי לא חטא מעולם כי זכה לכך בעבודתו את ה' בשלימות וע"י ההכנה אשר באה מצדו הוכן להיות ישי אבי דוד כי למה שהיא ית' אשר בחר בדוד רצה להביא זרע קדוש להוציאו ממנו שע"י כן נאמר ויבחר בדוד עבדו וזהו דוד כי בעבודת עובד זה זכה להולי' ישי אשר היה ראוי להוליד את דוד וגם נרמז זה במספרם כי עובד מלא כאש' הוא כתוב עולה כמספר קטן כמספר ישי דוד וזה ירמוז ותקראנה שמו עובד למה שהוא אבי ישי אבי דוד שזולת כוונתן כמדובר גם בהיות הוראות צדקתו בשם זה נזרק בהן מן השמים שנרמז היות בו רמז ישי ודוד הוא מהטעם האמו':
ואלה תולדות וכו'. ראוי לשים לב למה זה מביא וקורא בשמותם כל תולדו' פרץ והיה די מבועז ועד דוד. ועוד כי ישי ודוד כבר נאמרו באומרו הוא אבי ישי אבי דוד ולמה חזר לומר ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד. ועוד וי"ו של ואלה על מה בא להוסיף. והנה על כפל אומרו ב' פעמים שם כל אחד מעשרה דורות הנאמרים פה הנה ארז"ל שהוא שכל מי שהוכפל שמו ישנו בעה"ז ובעה"ב הנה כי כלם שוים לטובה. עוד נראה מרז"ל כי המה עולים במעלות כסדרן כי אמרו ז"ל כי עד שלמון מונה לנשיאים וממנו והלאה מונה למלכים הנה יראה כי עולים בהדרגה המה וכן אמרו שכלם הם כמי שכובר בכברה עד מוצאו את המרגלית כן מנה את כל אלו עד מצוא את דוד ואז מניח את כלם שנאמר מצאתי דוד עבדי:
ונבא אל הענין והוא כי אחרי ספרו את כל ענין רות ונישואיה ולידתה את עובד היה מקום פתחון פה לאיש שוגה לדבר ולומר איך נפסק חבל הכסף כי מפרץ עד בועז היה שלשלת היחס הולכת וגדלה אך בהתערב זרע בועז בנערה מואביה היה כמערב חול בקדש ונסוג אחור היחס לז"א אל יעלה על רוחך כדבר הזה כי הלא הנני מודיעך שני דברים אחד כי ואלה תולדות פרץ לומר ואלה שהזכרתי שהם ישי ודוד בפסוק הקודם הם גם הם תולדות פרץ והוא הנודע מספר הזוהר כי עובד הוא פרץ עצמו נמצא כי ישי ודוד תולדותיו הם ואם כן הוי אומר כי לא לגרע כחו חוזר והביאו יתברך עתה פעם שנית אם לא שנתגלגל להשביחו כלומר לכן גזר אומר כי אדרבה אכשור דרי מעובד עד דוד מאשר היה מתחלה כי היה להם ככור זהב בטן רות הצדקת וזה יתכן גם כן כוונו חכמות נשים השכנות בקוראן אותו עובד לרמוז כי הוא פרץ עצמו כי כמספר קטן של פרץ הוא מספר עובד ואמר עוד ראיה שנית כי אדרבה ענין רות היה להעלותה אל מעלה יתירה על מה שהיה להם מתחלה והוא אומרו פרץ הוליד את וכו' עד סוף הענין והוא בשנותו את טעמו משלמה לשלמון מה שלא עשה כן לכל השאר להוסיף או לשנות אותיות שלו אך הוא להורות הפרש העליה כמ"ש ז"ל עד כאן למנות לנשיאים מכאן ואילך למלכים ותהי הוראת הדבר בשנותו את טעמו משלמה לשלמון שיש הפרש מספר נ"א שהוא מה שעולה במספר קטן שתי תיבות שהן להצליח למלכות לרמוז כי ממנו והלאה הולכים ומוסיפים הכנה להצליח למלכות דור על דור מה שבדורות שקדמו היתה עלייתן עד הגיעם אל גדר נשיאות וזה יהיה ענין הכתובים לומר ראו נא כי ענין רות לא לגרע היה במדרגת היחס כי אם אדרבא להעדיף וזה משני טעמים א' כי עובד הוא פרץ עצמו כי הנה ואלה בני עובד שהם ישי ודוד הנזכר תולדות פרץ הם גם הם ולא חזר רק להשתלם שנית כי הנה פרץ הוליד את חצרון וכו' עד שלמון שהוא הפסק לרמוז כי מתחלה הלכו הולכים ומוסיפים עד הגיעם לנשיאות ומאז עד הגיעם למלוכה כמדובר וממוצא דבר מצאנו ראינו תשובה נצחת כי אדרבא אין צ"ל שלא גרעו כי אם אדרבא הוסיפו שלמות גדול מאוד הולך והוסיף ואם כן אמור מעתה כי המעלות הגדולות העליונות עד אדר מלכות ממנה היו כמעשיה עם היותה באה ממואב כי אל דעות ה' מעז יוציא המתוק ומהמתוק הטוב:
תושלבע
